יחזקאל הנביא מנבא מהגלות ומנסה לטפל בבעיית היאוש ששררה בעם. העם היה מיואש בגלול ולא האמין שיחזור לארץ. הם האמינו שגורלם נקבע כבר בגלל עיקרון הענישה גמול לדורות. יחזקאל מעורר את התקווה של הגולים ומודיע להם שעיקרון הגמול השתנה מגמול לדורות לגמול אישי ומעכשיו כל אחד יתוגמל לפי מעשיו. הוא משתמש במשל "אבות אכול בוסר ושיני הבנים תקהינה" – אבות חטאו והבנים משלמים על כך. השיטה השתנתה כי אלוהים לא רוצה שהרבה אנשים יענשו בגלל חטא של אדם אחד ומטרתו היא לצמצם את מספר הנפגעים.
כדי להסביר ולהראות את הרעיון החדש יחזקאל מדגים רמות מוסריות אצל שלוש דורות וצספר על מעשי הצדיק והרשע.
מעשי הצדיק:
•לא לעבוד אלוהים אחרים.
•לא לשכב עם אישה נשואה.
•לא לקיים יחסי מין עם אישה במחזור.
•לא לרמות אדם אחר.
•לא לגנוב.
•להחזיר את הערבון בזמן לאדם עני.
•לעזור לחלשים בחברה.
•להלוות מבלי לקחת ריבית (ריבית נקראת נשך).
•לא לעשות משפט שקר או לתת עדות שקר.
אדם שעושה את כל אלה יהיה צדיק.
רוב הדרישות האלו מלבד עזרה לחלשים הן בסיסיות. דרישת העזרה לחלשים היא ביצוע מעשי צדקה והיא דרישה מצפונית שאדם אמור לעשות למרות שהיא מעבר לדרישת החוק.
הבן הרשע:
הבדלים:
•רשימת המעשים של הרשע להמנע מהם בעלת שבע דרישות לעומת עשר של הצדיק.
•אי עשיית צדקה לא שווה לחטא.
•לא רשום באופן מפורש להימנע מאישה נידה.
•אצל הצדיק רשום שאסור להונות איש לעומת אצל הרשע שרשום עני ואביון.
שאלה רטורית – איך זה יתכן שאדם יוכל להתחמק מעונש רק בשל כל המעשים הטובים של אבא שלו?
הנכד הצדיק:
חוזרים על מעשי הצדיק אך הפעם חסרה על אישה נידה.
המסקנה – הגמול אישי.