דברים פרק כ – חוקי מלחמה

יש שני סוגי מלחמה:
מלחמת מצווה:
•מלחמה לכיבוש הארץ או באויב שמנסה לכבוש אותך.
•במלחמה הזאת כולם משתתפים
•אסור לכרות ברית עם העמים האחרים.
•במלחמה השאת לא משאירים אף אחד חי.
מלחמת רשות:
•מלחמות מחוץ לגבולות הארץ.
•רבים מקבלים פטור ממנה.
•מותר לכרות ברית שלום עימם.
•במידה ולא הסכימו להצעת הברית הורגים רק את הזכרים והשאר נשאר תחת שלטונך.
פסוק 1:
לפני המלחמה מעודדים את הלוחמים בעזרת דברי עידוד ומאזכרים את יציאת מצרים כדי להדגיש שהנצחון בזכות אלוהים ולא בזכות הכמות או הכוח.
פסוקים 2-4:
גם הכהן מעודד את הלוחמים וחוזר על הרעיון של לא למהר ולפעול בפזיזות.
פסוקים 5-8:
המקבלים פטור ממלחמת רשות:
•אדם שבנה בית ולא הסםיק לגור בו.
•אדם שנטע כרם ולא הספיק להנות ממנו (בשלוש השנים הראשונות אסור לאכול מן הפירות, בשנה הרביעית הפירות הם לאלוהים ורק בשנה החמישית מותר לאכול מהם).
•מי שהתארס ועדיין לא התחתן.
•מי שפוחד לצאת למלחמה (פחדיו יכולים להוריד את המורל ולהדביק חיילים אחרים).
המשותף לשלושת הקבוצות הראשונות – סיבות אובייקטיביות
לעומת הקבוצה הרביעית -סיבה נפשית.
המספר מפריד במקרא בין שתי הקבוצות בעזרת המילה "ויספו".
ניתן להבין שזו חובה לחזור הביתה ולא להלחם כי:
•קיים צו כפול (ילך וישוב).
•אם לא ילכו הביתה וישארו להלחם קיים חשש שראשם לא יהיה במלחמה אלא בעניינים שלהם.
פסוקים 10-15:
החוקים של מלחמת רשות:
כשיוצאים למלחמה מחוץ לשטחים קודם כל מציעים לעם שיושב שם שלום, אם יסכימו בעצם ישועבדו ואף אחד לא יפגע.
אם לא יסכימו אז צריך להרוג את כל הזכרים והשאר יהיה השלל (הורגים את הזכרים כי הם לא הסכימו לשלום מה שמראה שאינם מוכנים לקבל את השעבוד, להרתיע ערים אחרות שיקבלו את הצעת השלום, לדכא מרד עתידי).
פסוקים 16-18:
החוקים של מלחמת מצווה:
במלחמת מצווה הורגים את כולם כדי שהעם לא יתבולל ולא ילמד מהם את עבודת האלילים.
פסוקים 19-20:
מה עושים עם עצי הפרי:
במלחמה אסור לפגוע בעצי פרי כי
•אפשר להשתמש בפירות שעליו.
•לפי רשי – העץ יכול להתגונן מפניך?, לפי שדל – כריתת עץ מראה על כפיות טובה כי גם אכלת ממנו וגם כרתת אותו לאחר מכן.
מה עושים עם עצי הסרק:
עץ סרק מותר לכרות רק אם אתה בונה ממנו חומה.